תקציר העלילה:
ווס קרייבן הענק, האיש שמאחורי סרט אימה מצליחים כמו "הסיוט ברחוב אלם" ו"צעקה" חוזר, אמנם לא לביים, אך כתסריטאי לסרט ההמשך לרימייק לסרטו שלו מ-1977.
הפעם, קרייבן, שנהנה מאוד מהרימייק, כך טען, כתב את התסריט להמשך לרימייק יחד עם בנו ג'ונתן קרייבן, כתסריט מקורי, ללא כל קשר לסרט ההמשך שנעשה ל"גבעות הפחד" המקורי, אותו קרייבן כתב וביים, ושהפך לכישלון גדול.
בסרט ההמשך לרימייק המצליח משנה שעברה, חבורת חיילי המשמר הלאומי והמפקד שלהם שזה עתה סיימו אימונים במקום כלשהו, נוסעים לאימונים נוספים מעבר למדבר, בדרך הם עוברים במדבר ניו-מקסיקו בכדי לספק ציוד בשביל מדענים שעורכים מחקר במדבר, אלא שכשהחיילים מגיעים לשם העניינים נראית קצת אחרת.
הם לא יודעים כי מדובר באותו מקום בו נערכו ניסויים גרעיניים והם בטוח לא יודעים שמאותם ניסויים נותרו ניצולים, אבל הם לא בני-אדם, הם מוטנטים מעוותים צמאי-דם שיעשו כל מה שביכולתם כדי להרוג ולהתרבות.
חבורת החיילים, שגם ככה לא מסתדרים ביניהם, צריכים להסתדר זה עם זה ועם מפקדם הקשוח כשהם מתחילים למצוא גופות של מדענים אך מקבלים אות כלשהו מהגבעות, שלעברן הם מתקרבים.
אלא כשהם עולים על הגבעות, לא נראה שאותם ניצולי הניסויים הגרעינים, המטונטים, יתנו להם לרדת בחיים, או בכלל.
החיילים צריכים להתגבר על המכשולים שביחסים ביניהם ולאחד כוחות במטרה לעזוב את המקום, לפני שיהיה מאוחר מדי.
דעת המבקר:
האמת שבדיוק כמו מהראשון, גם מהסרט הזה נהנתי ביותר.
הסרט הראשון, שהיה רימייק מעולה לסרטו של ווס קרייבן, בבימויו של במאי צעיר ומוכשר (אלכסנדר אג'ה הצרפתי), היה סרט אימה פשוט טוב. מצמרר, מפחיד, מותח, אפל, אלים ואפילו כולל סצנות קשות לצפייה. אישית, כסרט אלים שאמור להעביר צמרמורת, הוא עושה את זה יותר טוב מ"הוסטל" אפילו.
כעת, גם מהסרט השני אני לא מאוכזב מבחינת אותה אלימות ומבחינת המתח והפחד, הסרט בהחלט מקפיץ ויש כמה סצנות אלימות במיוחד, האמת, לפעמים אפילו אלימות יותר מהסרט הראשון.
מה שאני כן מאוד מאוכזב ממנו הוא אורכו של הסרט. הסרט הראשון ארך 107 דקות שזה כמעט שעתיים, היה נהדר והשאיר סוף מעניין עם טעם של עוד.
הסרט השני עושה את אותו הדבר אל שהוא דוחס את כל זה ב-89 דקות בלבד, קצת פחות טובות.
כן, לא מדובר בהפרש משמעותי, אבל אני חייב להודות שגם אם אורכו נראה בסדר או לא פחות ארוך מהסרט הראשון, הסרט הזה יעבור לכם ממש מהר ולא תשימו לב שהוא כבר נגמר.
הבמאי – מרטין ווייז הוא אנונימי לחלוטין ועוד לא עשה כלום, והנוכחות שלו בבימוי הסרט לא נראתה ממש, כך שאיני יכול ממש לשפוט אותו כעת.
המשחק הזה היה נחמד. רוב הקאסט היה אנונימי אבל נקודת האור היה פלקס אלכסנדר ("נחשים על המטוס", "אחד על אחד") שהיה מאוד משעשע ומאוד אמין כמפקד הקשוח.
עוד בקאסט אפשר למצוא את מייקל מק'מיליאן ("אחיות או לא להיות") וג'סיקה סטרופ בתפקידיים הראשים, ובנוסף גם כמה אנונימיים בשם ג'ייקוב ורגאס ("טיסת הפניקס", "ג'ארדהד"), דניאלה אלונזו ("מגרש ביתי"), לי תומפסון יאנג ומייקל ביילי סמית' ("גבעות הפחד").
האווירה, כמו בסרט הראשון, אפלה ומצוינת והסוף רק משאיר לנו טעם של עוד, ויש לי הרגשה שגם אם לא ווס קרייבן, מישהו הולך לעשות לסרט הזה המשך נוסף.
רק מה אני שואל? למה לעזאזל ב-IMDB כתוב שז'אנר הסרט הוא "אימה / מתח / רומנטיקה", כי זה ממש לא הז'אנר.
לסיכום:
סרט אימה מהנה ביותר, אלים ועשוי היטב. לא טוב כמו הסרט הראשון משנה שעברה אבל אם יש לך 89 דקות פנויות ובא לכם על סרט אימה טוב, שלא דורש יותר מדי מחשבה וסתם משהו להעביר את הזמן ולהנות איתו, זה בהחלט הסרט. לעומת הרבה סרטי המשך כושלים לסרטי אימה טובים, הסרט הזה מצליח לשמור על האווירה של הראשון ועדיין מהנה ביותר. כמו קודמו, אגב, הסרט לא הגיע לקולנוע בארץ וניאלץ לחכות לו בספריית ה-DVD.
פרטי הסרט:
ז'אנר: אימה / מתח
במאי: מרטין וויז
שחקנים: מייקל מק'מילן, ג'סיקה סטראופ, פלקס אלכסנדר, ג'ייקוב וארגס, דניאלה אלונסו, לי תומפסון יאנג
שנת יציאה: 2007
אורך: 86 דקות